אחוז החסימה, הסכמי עודפים והרכבת קואליציה: איך עובדות הבחירות בישראל
מה קורה לקולות של מפלגה שלא עברה את אחוז החסימה, איך מחלקים את המנדטים ולמה המפלגה הגדולה לא תמיד מרכיבה את הממשלה. מדריך בחירות בגובה העיניים.
שיטת הבחירות בישראל נחשבת לאחת הפשוטות בעולם מבחינת הבוחר: נכנסים לקלפי, בוחרים פתק אחד ומכניסים אותו למעטפה. אבל מאחורי הפשטות הזו מסתתר מנגנון מורכב של חישובים, הסכמים ומשא ומתן, שקובע בסופו של דבר מי ישב בכנסת ומי ירכיב את הממשלה. מי שמבין את המנגנון יכול לקרוא סקרים בצורה מושכלת יותר, להבין למה כל מנדט חשוב ולמה לפעמים הקול שלו משפיע יותר ממה שנדמה.
שיטה ארצית ויחסית
בישראל הבחירות הן ארציות ויחסיות. ארציות, כי כל המדינה היא אזור בחירה אחד, ואין נציגים לפי אזורים גיאוגרפיים כמו במדינות רבות אחרות. יחסיות, כי מספר המושבים שכל רשימה מקבלת בכנסת תלוי באחוז הקולות שקיבלה מתוך כלל הקולות הכשרים. הכנסת מונה 120 חברים, ולכן כל מנדט מייצג בערך אחוז אחד חלקי 1.2 מהקולות.
הבוחר אינו בוחר מועמד ספציפי אלא רשימה. כל מפלגה מגישה רשימת מועמדים מדורגת, שנקבעת בפריימריז, על ידי מוסדות המפלגה או על ידי העומד בראשה. אם רשימה זוכה בעשרה מנדטים, עשרת המועמדים הראשונים בה נכנסים לכנסת.
אחוז החסימה ומה קורה לקולות שנזרקו
כדי להיכנס לכנסת רשימה צריכה לעבור את אחוז החסימה, שעומד כיום על 3.25 אחוזים מהקולות הכשרים. בפועל המשמעות היא שהמפלגה הקטנה ביותר בכנסת תמנה לפחות ארבעה חברים. אחוז החסימה הועלה בהדרגה לאורך השנים, במטרה לצמצם את מספר המפלגות הקטנות ולהגביר את היציבות השלטונית.
קולות שניתנו לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה אינם נספרים בחלוקת המנדטים. זו הסיבה שבכל מערכת בחירות מתנהל ויכוח על ״קולות שנזרקים לפח״, ושמפלגות גדולות מפעילות לחץ על מפלגות קטנות להתאחד או לפרוש. מבחינת הבוחר, כדאי לבדוק את הסקרים, אבל גם לזכור שסקרים טועים לא פעם, במיוחד ביחס למפלגות שנמצאות סביב אחוז החסימה.
חלוקת המנדטים והסכמי העודפים
לאחר ספירת הקולות מחשבת ועדת הבחירות המרכזית כמה קולות נדרשים למנדט אחד, ומחלקת את המנדטים לפי מספר המנדטים השלמים שכל רשימה צברה. אחרי החלוקה הראשונה נשארים מנדטים בודדים שלא חולקו, בגלל השאריות של כל רשימה. כאן נכנסים לתמונה הסכמי העודפים.
הסכם עודפים הוא הסכם בין שתי רשימות, שלפיו העודפים של שתיהן מחושבים יחד לצורך חלוקת המנדטים הנותרים. אם הסך המשותף גבוה מספיק, אחת הרשימות עשויה לקבל מנדט נוסף שלא הייתה מקבלת לבד. בדרך כלל ההסכמים נחתמים בין מפלגות קרובות אידיאולוגית, ולעתים מנדט אחד שמתקבל בזכות הסכם כזה מכריע את המאזן בין הגושים.
מי מרכיב את הממשלה
אחרי פרסום התוצאות הרשמיות נשיא המדינה מקיים התייעצויות עם נציגי כל הסיעות שנבחרו לכנסת. כל סיעה ממליצה על חבר כנסת שלדעתה צריך להרכיב את הממשלה. על סמך ההמלצות, הנשיא מטיל את המשימה על חבר הכנסת שלדעתו יש לו את הסיכוי הטוב ביותר להצליח, ולא בהכרח על ראש המפלגה הגדולה ביותר.
למי שקיבל את המנדט יש פרק זמן של 28 יום להרכיב ממשלה, עם אפשרות להארכה של עד 14 יום. כדי שהממשלה תיכון היא צריכה לזכות באמון הכנסת, כלומר ברוב של המצביעים במליאה. בפועל, הרכבת ממשלה יציבה מחייבת קואליציה של 61 חברי כנסת לפחות. אם המועמד נכשל, הנשיא יכול להטיל את המשימה על חבר כנסת אחר, ואם גם זה לא מצליח, ייתכן שהמדינה תלך לבחירות חוזרות.
מה זה אומר עבור הבוחר
ההבנה של המנגנון מסבירה כמה תופעות מוכרות. ראשית, למה מפלגות נאבקות כל כך על קולות בשבועות האחרונים לפני הבחירות: כל מנדט יכול לשנות את מפת הגושים. שנית, למה הסכמי עודפים מקבלים כותרות למרות שהם נשמעים טכניים. ושלישית, למה התוצאה בקלפי היא רק תחילתו של התהליך, ולא סופו.
כמה דברים מעשיים שכדאי לזכור ביום הבחירות:
- יש להצטייד בתעודה מזהה בתוקף עם תמונה.
- את מקום הקלפי ניתן לבדוק מראש באתר ועדת הבחירות המרכזית.
- יום הבחירות הוא יום שבתון, ולעובדים יש זכויות מוגדרות בחוק.
- ההצבעה חשאית, ואיש אינו רשאי לדרוש מכם לחשוף את בחירתכם.
בחירות לרשויות המקומיות: שיטה אחרת לגמרי
חשוב להבדיל בין הבחירות לכנסת לבין הבחירות לרשויות המקומיות, שמתקיימות בדרך כלל אחת לחמש שנים. בבחירות המקומיות כל בוחר מקבל שני פתקים: אחד לראש העירייה או ראש המועצה, ואחד לרשימה למועצת הרשות. ראש הרשות נבחר בבחירה ישירה, ואם אף מועמד לא זכה בשיעור הנדרש של הקולות, מתקיים סיבוב שני בין שני המועמדים המובילים.
הבחירות המקומיות משפיעות על החיים היומיומיים לא פחות מהבחירות הארציות: גובה הארנונה, ניקיון הרחובות, מוסדות החינוך, תשתיות התחבורה והתכנון העירוני נקבעים במידה רבה ברמה המקומית. למרות זאת, שיעור ההצבעה בהן נמוך בדרך כלל מזה של הבחירות לכנסת. מי שרוצה להשפיע על הסביבה הקרובה אליו יעשה טוב אם ילמד להכיר את המועמדים המקומיים ואת התוכניות שלהם. כדאי לקרוא את המצעים, להגיע לחוגי בית ולכנסים פתוחים, ולבדוק מה עשו נבחרי הציבור בקדנציה הקודמת. הצבעה מושכלת ברמה המקומית יכולה לשנות את איכות החיים בשכונה לא פחות מכל החלטה שמתקבלת בירושלים.
סיכום
שיטת הבחירות הישראלית משלבת פשטות בקלפי עם מורכבות גדולה אחריה. אחוז החסימה, הסכמי העודפים וההתייעצויות אצל הנשיא הם חלק בלתי נפרד מהדרך שבה הקולות של הציבור הופכים לכנסת ולממשלה. מי שמבין את השלבים האלה יכול לקבל החלטה מושכלת יותר בקלפי, ולעקוב אחרי מה שקורה אחרי סגירתן בהבנה רבה יותר.